פסק-דין בתיק עמש"מ 2487-09-12

כללי

1.       לפני ערעור על פסק-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: "בית הדין"), בבד"מ 18/22, מיום 17.7.12 (הגב' ניצה אדן-ביוביץ - מ"מ אב"ד, עו"ד ריקי לוין - חב"ד, ועו"ד יעל שפיר - חב"ד), בגדרו הורשע המערער בעבירות לפי ס' 17 (1), (2), (3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") והושתו עליו העונשים כלהלן: נזיפה חמורה; פיטורין לאלתר; פסילה לצמיתות ממשרד התמ"ת; ופסילה משירות המדינה עד הגיעו לגיל 60.

2.     הרשעת בית הדין למשמעת בתובענה דנן נסמכה על הרשעת המערער על-פי הודאתו מיום 21.2.2011, בת"פ 33398-05-10 (בית משפט זה, בפני כב' השופט ר' כרמל), במספר עבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים, לפי סעיפים 290 ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

            בגזר-דינו פירט בית המשפט המחוזי את רשומון קבלת השוחד והפרת האמונים של המערער. המדובר במקרים רבים בהם הוא קיבל שוחד וטובות הנאה שונות; כסף ואף פריטי מלבוש ומאכל, כל זאת תמורת הנפקת אישורי עבודה לפועלים פלסטינאים שהגיעו משטחי הגדה המערבית. המערער קיבל את השוחד ישירות ממעסיקים שונים, והנפיק תמורתם באופן חוזר ונשנה אישורי העסקה. בסופו של יום נגזרו על המערער העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, וקנס כספי בסך 5,000 שקלים.

המאשימה ערערה לבית המשפט העליון על קולת העונש, הערעור התקבל ועונשו הוחמר והועמד בסופו של יום (לאחר שתוקן) על 15 חודשי מאסר בפועל.

תמצית העובדות בהליך המשמעתי

3.      כתב התובענה ייחס למערער 11 אישומים שונים עת שימש ראש ענף תעסוקה במנהל האזרחי באיו"ש, מטעם משרד התמ"ת. המערער הורשע, כאמור, על פי  הודאתו, בשמונה מהם. להלן אתארם בקצירת האומר.

על פי האישום הראשון, במהלך שנת 2007 קיבל המערער שלוש מעטפות מידי מר אריה דולינסקי, ובכל אחת מהן 500 ש"ח, להן צורפו בקשות לקבלת אישורים לעובדים פלסטינאים. הנאשם שלשל הכסף לכיסו והנפיק את האישורים המבוקשים. מר דולינסקי עצמו לא העסיק את אותם עובדים, והאחרונים השתמשו באותם אישורים שקיבלו כדי להיכנס ליישובים ישראליים, ובחלק מהמקרים אף מכרו את האישורים שקיבלו לפלסטינאים אחרים.

על פי האישום השני, במהלך שנת 2007, בשלוש הזדמנויות שונות, הגיע מר אליאס צליבי, שהעסיק פועלים בפרויקט בנייה בעיר מעלה אדומים, אל המערער, והעביר אליו מספר טפסי בקשות לקבלת אישורים להעסקת עובדים, בצירוף 200 ש"ח. המערער שלשל הכסף לכיסו והנפיק למר צליבי את האישורים המבוקשים.

על פי האישום השלישי, במהלך שנת 2007, בשלוש הזדמנויות שונות, פנה מר אברהם חזיז, בעל חברה לבניית הצללות, למערער בבקשה לקבל אישורי עבודה לעובדיו, והמערער נעתר והנפיק את האישורים המבוקשים בתמורה ל-200 ש"ח עבור כל אישור. בנוסף לכך, בשנת 2009, פנה מר חזיז אל המערער בעניינו של עובד מסוים עם בעיה מיוחדת, בגינה לא קיבל אישור כניסה לישראל, ושילם לו 400 ש"ח תמורת פתרון בעיית הכניסה של אותו עובד לתחומי הארץ - כפי שאכן אירע.

על פי האישום הרביעי, בערב חג הפסח בשנת 2009 קיבל מר חליל נימר, קבלן בניין ומעסיק של פועלים פלסטינאים, מהמערער, אישורי עבודה עבור פועליו. בתמורה לאישורים אלה, העביר מר נימר למערער מעטפה ובה 500 ש"ח.

על פי האישום החמישי, החל משנת 2007, ובשבע הזדמנויות שונות, נפגש מר עבד גאלב ריאן - קבלן עבודות חקלאיות, עם המערער. בפגישות אלו, מסר המערער למר ריאן אישורי כניסה עבור עובדיו, ובתמורה לכך קיבל המערער בכל אחת מהפעמים כ-10 ק"ג פירות וירקות. בארבעה מתוך שבעה מפגשים מסר מר ריאן למערער גם כסף מזומן בסכומים שנעו בין 500 ל-1000 ש"ח.

על פי האישום השישי, במהלך חודש מאי 2009 ביקש המערער ממר אהרון ברזסקי  - קבלן שיפוצים, בעת שהאחרון הגיע למשרדו על מנת לקבל אישורי עבודה לעובדיו, כי אחיו ירכוש עבורו בארה"ב שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות של מותגי יוקרה. האח רכש את אותם פריטי לבוש, והם נמסרו למערער, מבלי ששילם עבורם.

על פי האישום השביעי, נהג מר איברהים מילאד - העובד בחברה חקלאית, להגיע למשרדו של המערער, שם התבקש על ידי המערער לרכוש עבורו חולצה ומכנסיים של המותג "טומי הילפינגר". פריטי הלבוש, שעלותם הייתה מאות ש"ח, נרכשו והועברו למערער מבלי שהלה שילם עבורם.

על פי האישום השמיני, העביר מר משה אגא, שעסק בגידול ומכירה של פירות וירקות, בשלוש הזדמנויות שונות, 12 ק"ג פירות וירקות למערער תמורת קבלת אישורי העסקה לעובדיו.

גזר הדין של בית הדין המשמעתי  

4.     בית הדין ניתח בפירוט רב את העדויות שנשמעו, הראיות שהוצגו, בחן את המסגרת הנורמטיבית של העבירות שיוחסו למערער בכתב התובענה, ועמד על חומרת העבירות בהן הורשע המערער תוך ציטוט פסיקה בה קיימת התייחסות מחמירה לעבירות השוחד והפרת אמונים. בית הדין ציין, כי המערער מילא תפקיד בכיר ורב השפעה, שקבלת טובות ההנאה כלל לא נכפתה עליו, כגרסתו, אלא נעשתה מרצונו. אין המדובר ב"מתנות בין ידידים", ואין נפקא מינא לשאלת מועד העברת מעטפות הכסף, האם הן הועברו בצמוד לבקשות אישורי העסקת העובדים הפלסטינאים, או שמא רק בחלוף זמן מה. בית הדין ציין את הצורך בהחמרה בענישה עם עוברי עבירת השוחד העובדים במסגרת השירות הציבורי, ועמד על תכליתה המניעתית של הענישה המשמעתית ועל חשיבותה בהקשר דנן.

טענות הצדדים בערעור

5.     ב"כ המערער טען, כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירות אותן עבר המערער, החמיר עמו בית הדין יתר על המידה עת לא ייחס את מלוא המשמעות הראויה למכלול הנסיבות המקלות והמיוחדות של ביצוע העבירות, כמו גם לעובדה שהמערער הודה במעשיו, חשף את מלוא יריעת פעולותיו העברייניות, ואף הפך לעד נגד נותני השוחד שסירבו להודות במעשיהם. המערער לא יזם את קבלת השוחד, במקרים מסוימים אף התנגד לקבלתו, ומעולם לא השפיעה קבלת טובות ההנאה על שיקול דעתו הענייני. אופיו הנוח לבריות, הנוטה להיענות לזולת ומתקשה לעמוד על שלו, עמדו לו לרועץ במקרים אלה, והם שגרמו בסופו של יום לפגיעה קשה עד מאוד גם במצבה הכלכלי של משפחתו.